<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רפ"ג</h1>
<h2>דף צט:</h2>
כתבת עוד אני תמה על צדקתך, היאך כתבת [סימן רע"ב] שיש ראיה למתירין יבש ביבש מההיא דגיד מדקאמרינן עלה [חולין צ"ט ע"ב] וליבטל ברובא רוצה לומר דאפילו אסור של דבריהם ליכא, והא האי מתניתין במבושל היא ואם כן ניליף מינה דאפילו בבלול ליבטיל ברוב גוף האיסור, עד כאן דבריך ועוד הארכת בזה. תשובה רואה אני שאתה כותב דברים אלו שלא בהשגחה או שמא לא שמעת עיקר דברי הראשונים, ואתה סבור דיבש ביבש שאמרו לא אמרו אלא יבש ממש (דגיד) [כגיד] יבש עם הגידין עד שלא נתבשלו וכאגוז עם אגוזים וכיוצא בזה, הא נתבשלו יחד אף על פי שלא נמוחו וכל אחד ואחד עומד בעצמו אין זה נקרא יבש להיותו בדין זה. וחס לנו לומר כן אלא הכונה ביבש לאפוקי בלול כקמח בתוך קמח ויין ושמן בתוך יין ושמן וכיוצא בזה, ולפיכך גיד אף על פי שנתבשל עם הגידין כל אחד ואחד עומד בפני עצמו וזהו יבשותו שאמרנו, והוא שאמרו [שם ק' ע"א] שאינו בטל משום בריה הא לאו הכי היה מתבטל ברוב ממש כל שאין רוטב אסור נבלע בהן, והיינו דקתני והרוטב בנותן טעם שהטעם של בריה אינו בריה וכיון שהרוטב מותר שאין בו נתינת טעם כלומר שיש בו ששים אף על פי שנבלע בתוך הגידין אין אותו רוטב אוסרן, וכיון שכן מצד עצמן יבש ביבש הוא וליבטיל ברובא. ומה ששאלת ממני ראיה אחרת הלא כתבתי לך בתשובתי הראשונה והבאתי לך ראיה מבוארת לפי דעתי מההיא דיש בתרומה ובכורים מה שאין כן במעשר [בכורים פ"ב מ"א] שהביאוה בפרק הזהב [ב"מ נ"ג ע"א] אלא שלא שמת לבך עליה. ועוד יש ראיה משור הנסקל שנתערב בין השורים שהקשו [זבחים ע"ב ע"א] וליבטיל ברובא ולא מצאו פרוק אלא משום דבעלי חיים לא בטילי.
